האלבום החדש של Laura Veirs, שנקרא Saltbreakers, נחת במחשבי לא מזמן הודות לבלוג של פרנק, "הקונכייה". בשנה שעברה נפלתי חזק בקסמו של האלבום הקודם שלה, Year of meteors, ולאלבום הזה הגעתי עם ציפיות גבוהות מאוד. אני אוהב את וירס, יש בקול שלה משהו מאוד אגבי ולא-מתאמץ, אבל היא סונגרייטרית מעולה והיא מגישה את החומרים שלה בלי הרבה יומרנות ועם הרבה כישרון. האלבום החדש כבר הסתובב כמה וכמה סיבובים ברמקולים ועדיין לא ממש ספגתי אותו עד הסוף, אבל שיר אחד מתוכו, "Nightingale", פשוט לא יוצא לי מהאוזניים. אני לא יודע איך להסביר את זה. אולי אלה המברשות הג'זיות על התופים, אולי זו הדרך בה לורה שרה את המשפט "Till the nightingale came and sang a song for me", אולי זו ההרגשה החמקמקה הזו שגורמת לשיר להישמע כמו פסקול לבהיית בין-ערביים מחלון של מכונית כשהשמש ממצמצת בין ענפים. לא יודע. כך או כך, זה אחד השירים הכי יפים ששמעתי בחודשים האחרונים, והוא מושלך מיד לתיקיית "שירי 2007", משם הוא יקפוץ עליכם שוב בדצמבר.

פורסם במקור ב-9 במרץ 2007