תקשיבו, אני חולק אתכם פה היום את אחד הסודות המוזיקליים הכי שמורים שלי, אז שיישאר בינינו, כן? זה קטע שנהגתי לשרבב בהפתעה לכל מיני מיקסטייפים שערכתי לחברים וחברות במשך השנים. הוא כל כך אדיר בעיניי, ובדרך כלל מגיע במיקסטייפים שלי רגע לפני שהוא אמור להגיע (כלומר כשהגרוב והקצב עולים ועולים אבל עדיין לא מגיעים להתפוצצות שלהם), שהוא תמיד מפתיע. בסוף הניינטיז יצא אלבום מיקס מטורף במיוחד לליאם היולט מהפרודיג'י. באלבום, שנקרא The dirtchamber sessions vol. 1, והוא עד היום אחד האלבומים האהובים עליי, לקח היולט את כל ההשפעות שלו ואת כל השירים הכי מגניבים שהוא מכיר, ופשוט דחס אותם יחד – במיומנות מרהיבה של תיקלוט וסימפול – לשמונה רצועות, כל אחת מכילה קטעים משלושה ועד עשרה שירים בערך. יש שם המוני אמנים, מהסקס פיסטולז ועד בארי ווייט, עם המון ברייקביט, גרוב ואולדסקול היפ-הופ באמצע – כל המרכיבים מהם צמחה המוזיקה של הפרודיג'י. בין השאר יש שם כמה שניות שפקחו לי את העיניים אפילו יותר משהן היו פקוחות בשאר הדיסק. שנים חיפשתי, ובסוף גם מצאתי את המקור (בחוברת של הדיסק לא כתוב את שם השיר הנכון). לקטע קוראים "Punk shock", והוא יצא ב-1998 באלבום של המוזיקאי השוודי Rasmus (לא לבלבל, בשום פנים ואופן, עם להקת ה-MTV הנשכחת בעלת השם הזהה). אני לא ממש מומחה בתחומים האלה של המוזיקה ולכן לא יכול ממש לזרוק לכם שמות של ז'אנרים (בולצמן בטח יכול), אבל השיר הזה הוא פצצת אנרגיה, גרוב וקצב שקשה להתאושש ממנה. אני מקווה שכל מי שלא מפחד מברייקביט, ביג ביט ואנשים כמו הפרודיג'י וכימיקל בראדרז, ימצא פה את הקסם והנפיצות שאני כל כך נהנה מהם בכל פעם שהשיר הזה נכנס לאוזניים שלי.

פורסם במקור ב-13 באפריל 2007