האור מעומעם. המתיקות הצרפתית הקלילה על הלשון הפכה למרירה, המלנכוליה, שתמיד ריחפה באלבומיה הקודמים, סוף סוף שקעה והתיישבה והיא נוכחת עיקרית ברוב השירים באלבום, בעיקר בעיבודים ובסאונד כבד ואפלולי יותר. זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שהייתי רוצה שאן תעשה עכשיו. וזה מה שהיא עושה. וזה נורא כיף כשאמנים עושים מה שקיווית שהם יעשו. זה בהחלט לא השיר הכי טוב באלבום, אגב. הוא דווקא אחד מהטובים פחות, אבל הוא סיפתח מעולה לרוח האלבום, והוא גם תואם את אווירת המלנכוליה הכללית סביב השבוע הנוכחי שלי. אה כן, שכחתי, היא ישראלית במקור (תכננתי שלא לכתוב את זה, אבל משטרת התקשורת הישראלית התדפקה על דלתי והראתה לי צו בית משפט שאוסר לכתוב על קרן אן בארץ בלי להזכיר את זה לפחות פעם אחת).

פורסם במקור ב-27 באפריל 2007