הרגע שבו מבינים פתאום שמה שהיה עד עכשיו קשר או דייטים או פלירטוטים או כימיה הוא בעצם אהבה, הוא רגע שממלא אותך בבת אחת באושר ובבהלה. וזו אחת הסיבות שהופכות את "Starlings", השיר שפותח את האלבום החדש והמעולה של Elbow, לשיר מושלם. שאר הסיבות נעוצות בלחן נהדר, בטקסט מבריק וכנה כמיטב המסורת של גאי גארווי .

גארווי הוא כותב מחונן, איפשהו בין בן גיבארד לג'ף טווידי, רק בבריטית. ובדיוק כמו "At least that's what you said" שפותח את A ghost is born של וילקו, גם "Starlings" מתחיל שקט מאוד ופתאום מתפוצץ בווליום גבוה יותר, כזה שגורם למאזין מן השורה לזנק אל כפתור הווליום שלו. זו דינמיקה של סאונד שלא שומעים היום הרבה. אבל זה גם חלק מהיופי והחיוּת והשירה הצרופה שיש בבניית השיר הזו במקרה הספציפי הזה. כשאחרי כל ההתפתלויות והחיזורים וההפצרות, כשגארווי מביט לה בעיניים פתאום מתפוצץ בו משהו, פתאום הוא נוסק ומסתחרר וצולל כמו להקת ציפורים, ואז זה מכה בו, בשקט המשתק: יכול להיות שזו אהבה? *בבבבבוווווווםםםם* – הרגע הזה, הפיצוץ הזה, הוא ביטוי מוזיקלי מושלם לאותו זינוק פתאומי של אושר ופחד. והדרך שבה הלחן וכלי המיתר מתעקלים ומתרככים מיד אחריו היא בדיוק הנשימה העמוקה הזו שלוקחים כשמבינים שיש כאן יותר יופי מאשר חשש. זו אהבה, והיא כל כך יפה בעולם שלנו. [מפ3]

פורסם במקור ב-28 במרץ 2008