בצורה די טבעית, בשנה שעברה אף אחד מאלבומי השנה שלי לא הגיע לרשימת האלבומים המיותמים, אלו שזכו למצביע אחד בלבד בסיכום ההצבעות של אלבומי השנה. זה טבעי, כי אלבומים שאני אוהב מאוד אני דואג לפמפם כאן בתדירות כזו, שרבים מקוראי העונג הסקרנים הולכים לטעום מהם ולשמוע אותם, ומכיוון שאלה אלבומים באמת טובים (שוב, לטעמי), חלק מאותם קוראים נשבים בקסם וגם מצביעים להם. כך קרה, למשל, עם The Middle East – להקה קיקיונית להפליא בה נתקלתי לפני כמה חודשים. כתבתי עליה בעונג, כתבתי עליה בוויינט, ולחוף סיכום השנה שלי נשטפו כמה הצבעות מעודדות. המצעד הסופי יפורסם כאן ברביעי, ועד אז אתם מוזמנים להציץ באלבומים המיותמים של 2008. באות S תוכלו להבחין שם בלהקה Secret life of Sofia [חלל, בית] עם אלבומם המושלם Seven Summits. כן, מושלם. מושלם ברמה של שני אוקרביל ריבר האחרונים מינוס השירים החלשים, נגיד. מושלם ברמה של The sophtware slump של גראנדדי, אלבום שעוסק באותם נושאי-גג: התקדמות האנושות מול הטבע, המחיר ששניהם משלמים במירוץ הזה, הכוח של שניהם להרוס זה את זה והפוטנציאל המפוספס לבנות זה את זה. "Fifty fourteeners" הוא השיר המעולה שפותח את האלבום הזה, שהפך להיות אחד מאלבומי השנה המוחלטים בהחלט שלי. רגע לפני שהשנה נגמרת, ובניסיון נואש להציל אותו מרשימת האלבומים המושלמים שבאמת נותרים מיותמים מאוזן קשבת, החלטתי לפתוח איתו את העונג האחרון של השנה. חפשו את האלבום המלא, שמעו אותו. מגיע לכם.

פורסם במקור ב-20 בדצמבר 2008