"מעולם לא הייתי מוכן יותר, בכל חיי, לעשות את זה עכשיו". אתם מכירים את זה. משהו מלווה אתכם כל החיים ואתם אף פעם לא עוצרים לחשוב עליו רגע מהצד אלא מקבלים אותו כמובן מאליו. הורים, למשל, או היכולת לדבר, או העובדה שצלילים של דיבור ומוזיקה הם בעצם תנועות של אוויר במרווחים קצובים, שיכולים לעבור אלינו דרך האוויר (דרך האוויר!!!) בקרינה אלקטרומגנטית בתדר נמוך שזזה במהירות האור ומפוענחת מחדש במכשיר שמתבסס על טכנולוגיה שקוראים לה חשמל שעד לפני 400 שנה בכלל לא ידעו שהיא קיימת או מה היא עושה, וגם היום היא בעצם תעלומה אדירה שגדולי הפיזיקאים לא ממש יודעים להסביר מה מקורה – או כמו הביסטי בויז, נגיד. להקה שמלווה את האוזניים שלי מאז שאני זוכר שיש לי אוזניים (אוזניים, עוד משהו שאני מקבל כמובן מאליו רוב הזמן). ואז יום אחד אתה הופך לאבא, או מאבד את הקול, או יושב רגע להבין כמה המצאות, התפתחויות ודברים שאין אלא להגדיר כ"קסמים" מעורבים בנס הפסיכי הזה שהוא לשבת ולשמוע מוזיקה – ואתה מתחיל להבין שהדבר הזה שליווה אותך כל חייך הוא לא מובן מאליו. זה לא מובן מאליו שיהיו חיים אינטיליגנטיים או בכלל על פני כדור הארץ, זה פוקס היסטרי, שדרש הסתברות לגמרי לא הגיונית של כל כך הרבה גורמים. זה לא מובן מאליו שאיזה שלושה ילדים יהודים לבנים מברוקלין יקחו את ההיפ-הופ ויפתחו לו את הצורה וישנו אותו לנצח, יקליטו כמה מהאלבומים והשירים הכי טובים בז'אנר, מחוץ לז'אנר ובגבולות הז'אנר (שרבים מהם הומצאו או שוכללו או הופרו לחלוטין ממש אצלם באולפן), וכל זה תוך כדי שהם לא שרים בעצם על שום דבר. כי מי צריך נושא כשיש לך שירים כמו "Alive", שבחרתי כאן היום כי הוא רחוק מלהיות השיר האהוב עליי של הביסטיז, הוא אפילו לא בעשירייה הפותחת, והוא עדיין כל כך טוב. אז ברור שהשיר הזה ייפתח במשפט כמו "מעולם לא הייתי מוכן יותר, בכל חיי, לעשות את זה עכשיו". כי הכל הוביל לרגע הזה. כל ההסתברויות הבלתי סבירות הובילו לכך שיש חיים על הכדור, שיש לך הורים, שאתה יכול לדבר, שאתה יכול לשמוע את השיר הזה, שהשיר הזה קיים. זה כל כך נחמד להיות חי.

פורסם במקור ב-3 במאי 2013